המשתלה האורגנית

הכנת שתילי עצים מייחורים – עשה זאת בעצמך / איריס בן צבי
גפן – תאנה – רימון

אפשר להכין לבד שתילי עצים מקטעי ענפים.
כול אחד יכול. בצורה פשוטה, ובאופן עצמאי. אפילו ילדים
הכנת השתילים תצליח רק במספר קטן של עצים- הכי בטוחים, מבחינת הצלחה הם
גפן תאנה ורימון – הם הכוכבים של הכנה עצמית ללא אמצעים מיוחדים.
יוצא ששלושה מפירות הקיץ החביבים , המוכרים, והמקומיים, נמצאים בהישג יד.
כול אחד יכול להכין מהם שתילים-ללא הורמון השרשה. הצלחה באחוזים גבוהים.

כדאי לבחור עץ שאכלתם פרי ממנו, וממש אהבתם את הפרי.
לחכות לעונה שיהיה בשלכת, ועוד קצת, כך שיתקרב לעונת הלבלוב.
לחתוך ייחורים מהעץ (רימון, תאנה) – או מהגפן.
ייחור הוא קטע של ענף, אותו אנחנו גוזמים מהעץ. הענף צריך להיות כזה שצמח בשנה האחרונה, והספיק להתחזק. העובי שאנו מחפשים הוא של אצבע, אצבע עבה , או בינונית.(בגפן אפשר גם כמו של אצבע דקה)
אורך הענף כ30 ס"מ. (אין צורך לדייק)
על הענף אין ענפים צדדים.
בגפן מפרידים קטעים מענף ארוך.
גם ברימון משתמשים בקטע ענף בעובי המתאים, שאינו קצה ענף.
בתאנה אפשר ונוח להשתמש בקצות ענפים, אך לא רק בהם.
עובי הקטע צריך להתאים. (הענף יכלול 3 -5 עיניים)
קטע של ענף ממינים אלו יוכל לגדל שרשים ועלים בזמנים ובתנאים המתאימים .
הזמן המתאים- כשהצמח עומד בשלכת, ללא העלים, בערך בט"ו בשבט.
חודש פברואר הוא חודש ממש מתאים לפעילות זו.
מכינים עציץ עם תערובת שתילה, מלא כמעט עד קצהו. ( כמו לכול צמח עציץ אחר). אפשר להשתמש גם באדמה רגילה, במצב טוב.
תוקעים את הייחור באמצע העציץ, כך שלפחות חצי ממנו בתוך תערובת השתילה.
צריך לשים לב- חלק הענף שהיה קרוב לצמח יהיה למטה, קצה הייחור שהיה בקצה הממשיך לצמוח – יהיה למעלה. בעיקרון אפשר בהחלט לתקוע ייחורים ישר באדמת הגינה, במקרה זה יש לזכור לטפל בהם, ולשמור על הרטיבות בהקפדה.
משקים את העציץ, מניחים בסביבה מוצלת. ממשיכים לדאוג ללחות בעציץ, ומקפידים של שלא תתייבש האדמה.
בעונה שהצמחים סביב מלבלבים, צפוי לבלוב גם בייחורים. לעיתים קצת יותר מאוחר.
סימן שהכנת השתיל הצליחה ממש, הוא צמיחה של ענף חדש בהמשך לייחור, או מצדדיו.

לשיפור סיכויי ההצלחה:
רצוי לזהות את העיניים שעל גבי הייחור.
לגזום קצת לפני העין התחתונה, ומעט אחרי העין העליונה.
להקפיד לתקוע את הייחור בכיוון הנכון, ובחודש המתאים. ולספק תנאי לחות.

אם הצלחתם- בחודש אוגוסט יהיו בידיכם שתילים שניתן להעביר לגינה.
אפשר להמשיך לגדל את השתיל בעציץ עוד תקופה נוספת. אך כשהשתיל ממשיך להתפתח, גודל העציץ המצומצם ימנע ממנו לצמוח כראוי בהמשך. אפשר להעביר כשלב נוסף לעציץ ממש גדול.

אם ברצונכם לשמור ייחור למספר ימים, עד שתהיו מוכנים לשתילה- עטפו אותו בבד לח, הכניסו לשקית ניילון, ואם הזמן הוא יותר מימים ספורים, ניתן לשמור במקרר בית.

 

איך עץ נולד? – הכנת שתילים / איריס בן צבי
 ינואר 2016

העצים גורמים לנו להסתכל למעלה. רבים מהם מגיעים לגובה מרשים, והמבט מלווה אותם למעלה- ובהזדמנות אנו גם מרימים את הראש, ורואים שמים.
העץ נטוע בקרקע, וצומח כלפי מעלה, וההתבוננות בעצים מלמדת הרבה דברים- על צמיחה מתמשכת וסבלנית, על השתנות במהלך העונות, על מחזוריות.
השורשים הנסתרים מעינינו מתחת גזעו של העץ, משתרגים בתוך האדמה, ובין הסלעים, ותופשים מרחב הדומה לגודל העץ הגלוי לעינינו מעל פני הקרקע, ואף יותר.

את הצמיחה המרשימה הזו אנו יכולים לעורר במו ידינו-
להכין שתילי עצים, ולטעת אותם בקרקע.
יש מינים שיצטרכו טיפוח וליווי מתמידים- אלו עצי הפרי המפונקים יחסית, שאנו מגדלים כדי ליהנות מפרותיהם.
מינים אחרים הם חזקים ומסתפקים במועט, וניתן רק לעורר את צמיחתם, ולמצוא להם מקום, והם יצמחו מעצמם.
הפעם אספר על העצים הלא מפונקים. כאלו שאפשר לגדל בשיטת "שגר ושכח". והם יכולים להפוך לשגרירים שלנו, ביצירת סביבה יפה ונעימה יותר, התורמת לקיומו של העולם. העצים כולם מוסיפים חמצן לאטמוספרה, ומנקים זיהומים, נותנים צל, נותנים מחסה והזנה לבעלי חיים שונים. העצים יוצרים נוף, העוזר לנו לראות את החיבור בין הקרקע לשמים.

איך עץ נולד- כמו תינוק
בהתחלה יש עובר, שנמצא רדום ומוגן בקליפתו- זהו הזרע.
העצים, גם המרשימים והגבוהים שבהם, תחילתם בזרע קטן. חפשו את זרעי עצי הברוש בתוך האצטרובלים שסיימו את גידולם, ותגלו כמה קטן הוא הזרע של עץ מרשים זה.
הבלוטים של עצי האלון גדולים יחסית, ומכילים הרבה חומר שנועד לתת הזנה – צידה לדרך, לנבטים הצעירים של העץ, שיכולים לבקוע מקצהו המחודד של הבלוט- קודם בוקע שורשון- שמתארך והופך לשורש-
ואחריו גם ניצרון- גבעול קטנטן נושא עלים, המתפתח והופך לענף דק, שממשיך והופך לגזע ממנו מסתעפים ענפים לצדדים.
גידול עצים יכול להתחיל מהנבטת זרעים, או שתילת ייחורים.
במינים מסוימים- ניתן להכין שתיל מקטע של ענף צעיר, ייחור- שנועצים באדמה. כך קל להכין שתילי תאנה, רימון, גפן. הזמן להכין את הייחורים הוא העונה שצמחים אלו בשלכת, ובהתקרב עונת הלבלוב.
חג ט"ו בשבט חל בעונה מתאימה להכנת ייחורים.

הכנת שתילים מזרעים
הזרע מצוי במצב תרדמה. כדי להעיר אותו צריך לספק לו רטיבות ומים. יש זרעים המתעוררים מאד בקלות, בדומה לזרעי הירקות הנזרעים בגינה או בעציץ.
כך ינבטו זרעי הברוש, האורן, המכנף הנאה. במינים אחרים הנביטה תופיע בעיכוב מה. גם רימון, תות, גויאבה, יכולים לנבוט בקלות.
יש זרעים שהנביטה לא תקרה מיד, אחוז הזרעים שינבטו לא גבוה, או הנביטה תתפרס על מספר שנים. ואם רוצים להגיע לנביטה בטוחה יותר, ובזמן הקרוב – אפשר לעזור לזרעים לנבוט.
את הזרע שהחל לנבוט הופכים לשתיל- מעבירים לעציץ שיאפשר לזרע להתפתח ולצמוח, או מטמינים בקרקע רטובה, בעונת הגשמים, ונותנים לטבע להמשיך לטפל בנבט.
זרעים שנבטו, והונחו בקרקע, קצת מתחת לפני האדמה,(מספיק כיסוי של 1-2 ס"מ) בעונה בה הגשם ימשיך להשקות אותם, עד שיעמיקו שרש- יוכלו להמשיך לחיות ולעבור את הקיץ, בלי הרבה עלים, אך יתעוררו לצמיחה כול חורף מחדש, ויגביהו משנה לשנה.
כך אפשר לעשות עם בלוטי אלון, נבטי שקדים, נבטי חרוב.
עצי ארץ ישראל הצומחים בטבע ללא השקיה, יכולים עשות זאת. אנחנו יכולים לעזור לזאת לקרות.

הנבטת הזרעים של עצי האלון פשוטה- אוספים אוסף של בלוטים שנשרו בעונה זו, ומכניסים אותם לעציץ אדנית או מיכל מנוקז כלשהו, מעורבים עם תערובת שתילה, משקים ומחכים . כדאי להחיל עם התחלת נשירת הבלוטים, ולדאוג שהעציץ יהיה לח, או פשוט להשאיר בחוץ אם יש גשמים לעיתים קרובות.
אחרי מספר שבועות אפשר לחטט ולחפש בלוטים שהוציאו שורשון. אחרי חודש כדאי לבדוק מה קורה, ואז מידי שבוע. כשהשורש קטן ורק החל להציץ, הן מוכנים לצאת לדרך. מהר מאד השורש יתארך, וכדאי שיוכל לעשות זאת בקרקע, ואם לא אז בעציץ עמוק. זכרו איזה גודל עצי האלון- ודעו שלכזה גודל יוכל לצמוח הבלוט הנובט שבידכם. (בלוטים שנבטו מטמינים כשהם שוכבים על הצד).
זרעי חרובים- משרים במים חמים, משהו כמו 70 מעלות. לא חמים מידי. משאירים בהשריה כ24 שעות.
אם הטמפרטורה של המים היתה טובה הזרעים או חלקם תופחים כמו בהנבטת עדשים או חומוס.
מרוקנים את המים וממשיכים לשטוף במים את הזרעים, ושומרים בכלי מכוסה אך לא אטום. כעבור כשבועיים תתחיל נביטה. זרע שנבט מוכן להתחיל את המסע להיות לעץ. מצאו לו מקום מתאים, או שתלו בעציץ, עד שיימצא מקום. (איננו יודעים האם יצמח חרוב זכר או חרוב נקבה).
שקדים בקליפה- אפשר להנביט על ידי הטמנה בחול לח. אפשר לשים בכלי שכבת חול ושכבת שקדים. ושוב שכבת חול. להרטיב את החול כמה שהוא סופג. לשפוך עודפי מים. לכסות במכסה לא אטום. לשמור במקרר.
כעבור כחודשיים מחילה נביטה. יש לבדוק את הזרעים. ולקחת שקדים שנבטו להמשך גידול. ואת השאר להחזיר למקרר. לשמור על לחות החול, אם מראה סימני התייבשות.
אם רוצים שיצמחו בטבע- כדאי להנביט בתחילת אוקטובר – ואז בדצמבר יהיו נבטים המוכנים לצאת לדרך, יחד עם הגשמים. אם נשתלו בעודם בראשית הנביטה, יעמיקו שרש בעונת הגשמים, ויוכלו לעבור את הקיץ בשלום.
כך למדתי מניסיוני.

וכי תבואו אל הארץ / ונטעתם כול עץ תחילה/ ונתן העץ פריו/ והארץ יבולה
http://www.zemereshet.co.il/artist.asp?id=2443

 

סיפור המשתלה

המשתלה מלווה אותי כעיסוק מתוך תחביב וסקרנות, רצון ללמוד ולהתנסות, רצון להכין לעצמי שתילים, ולתרום שתילים. הסיפור הזה כבר נמשך כעשרים שנים.
התחלתי עם גידול שתילי אלונים וחרובים שהנבטתי מזרעים, וגם כליל החורש.
לעצמי הנבטתי עוזרר, דומים.
מידי פעם הכנתי שתילים מייחורים של גפן תאנה ורימון.
השתילים שבגרו שימשו בחלקם לנטיעה בגינה, וחלקם נתרמו לנטיעה בשטחים ציבוריים, במושב שלי, ובמקומות נוספים.
עודפי שתילים שנותרו אחרי נטיעות טו בשבט ביישוב מצאו גם הם דרכם אליי. שמרתי עליהם עד שימצא להם ייעוד.
את השתילים מיקמתי בהתחלה בגינה הקרובה לבית, בצל אחד העצים, כדי שיהיו קרובים, ולא אשכח להשקות אותם. השקתי עם צינור גינה באופן ידני.
בשנים האחרונות, כשהיה לי יותר זמן פנוי, המשתלה גדלה. העברי אותה לחלקה הסמוכה לחצר, בה יש עץ אבוקדו וותיק, ובצלו סידרתי את השתילים, עם הזמן התקנתי מערכת מתזי גינה שהחליפה את ההשקיה בצינור.
פתיחת המים עדיין נעשית ידנית, ומתבצעת בהתאם לעונה, כול יומיים שלושה. עץ האבוקדו שגשג מההשקיה של המשתלה, וכמות השתילים שגדלה הביאה לניצול צלו של עץ התפוח הסמוך, והמשתלה מתפרשת עתה תחת שני עצים.
גם המגוון במשתלה השתנה. התחלתי להתעניין בצמחי נוי. צמחי גינון שונים. במשך מספר שנים עבדי בהתנדבות בהקמה וטיפול בגינות בגני ילדים במושב. בכמה גנים עשיתי את הפעילות בשיתוף עם ילדי הגן, ובתאום עם הגננות.
קניתי שתילים עבור הגינות, והתקרבתי יותר להכרות עם צמחי נוי. חלק ממה שקניתי למדי להרבות בעצמי, וחלק ממה שהרביתי בעצמי במהלך השנים מצא מקומו בגינות אלו.

בשנים האחרונות בדקתי את נושא הריבוי מייחורים ומזרעים של צמחים שונים. ואני עדיין ממשיכה לבדוק בין אם אלו עצים, שיחים או צמחי נוי קטנים יותר.
במשתלה הרביתי לעצמי גויאבות פפיה, פסיפלורה מזרעים של פירות שאכלתי. וגם שקדים מרים לנוי., ושקדי מאכל מהשוק. רבים מהשתילים כבר מניבים פרות.
צמחי נוי רב שנתים- אגפנטוס, נולינה, בן אלוי ודיאטס דו גוני. בלמקנדה סינית .כולם מצאתי בגינות ציבוריות צמחים שעשו זרעים, והבאתי זרעים למשתלה.
שיחי מורן החורש, היביסקוס סורי, סולנום סגול- מצאתי שאני מצליחה להשריש ייחורים.
וכמובן מיני מרווה, ורוזמרין, דיקליפטרה, גולנית ערבית, עכנאי הדור ועוד.
השרשת הייחורים נעשית ללא הורמוני השרשה. פשוט בעציץ עם תערובת שתילה. פעולה שכול אחד יכול לבצע במסגרת הגינה הפרטי שלו, ללא אמצעים מיוחדים.
מה שחשוב הוא לשים לב לעונת השנה. רוב הייחורים יצליחו בעונות המעבר- סתיו או אביב.

לגבי זריעה- זה ניסוי ותעייה. אפשר לנסות במועדים שונים.
השנה גיליתי שעץ הסיגלון נובט יפה מזרעים, וגם עץ הבקבוק.
קל להנביט גם – דפנה, אשחר רחב עלים, הדס, שסק.
בעבר הנבטי בקלות, יחד עם ילדי הגן ובית הספר – עצי ברוש, מכנף נאה, כרבל לביד. את הזרעים אספתי עם הילדים.
כולם מכירים ריבוי של נענע, וגרניום, מיני ירקה.
נסו, ותגלו שגם לכם יכולות להיות אצבעות ירוקות.

אשמח לענות על שאלות לגבי ריבוי צמחים, ולשמוע המלצות מהניסיון האישי. irisbz@gmail.com

 

——————-