היום בבוקר שוב קטפתי חסה, גם אתמול בבוקר קטפתי חסה. שלשום לא קטפתי, היה שבת אבל איכשהו יוצא לי לקטוף הרבה חסה, אפשר לכמת את זה ולהגיד שבשנים שאני עובד במשק של איריס קטפתי עשרות אלפי חסות, אפשר גם להגיד שאני אויבם המושבע של החסות באשר הן (אבל זה לא יהיה נכון), פעם אפילו חשבתי לעשות קעקוע של חסה, אבל מה שבטוח זה שבשורה התחתונה אני מאוד אוהב לגדל חסה. החסה יחד עם שאר חבריה הירוקים היא מהקטיפים הראשונים של הבוקר אותם אנחנו משתדלים להביא לחצר כשהם טריים ביותר. עם השנים הפכה החסה שלנו לאחד מגידולי הדגל של המשק ושבחים על איכותה קבלנו גם מלקוחות רחוקים שרכשו אותה בירושלים והתקשרו למספר הטלפון שעל השקית כדי לשאול איך משיגים עוד. שעות הבוקר המוקדמות הן תמיד קסומות האור שמתחלף, הערפל שמתפזר, הטבע שמתעורר עם קרני שמש ראשונים על אגלי טל מנצנצים ועכשיו צריך לקטוף מאה חסה. אחרי שבחרנו וקטפנו את החסות המתאימות הגיע זמן האריזה בשקיות וכך מתקדמים מערימה לערימה לפעמים לבד לפעמים ביחד אורזים כל חסה בשקית ואז מתחיל הפרלמנט… אחד היתרונות של עבודה מונוטונית כמו קטיף ואריזה בחקלאות הוא שמהרגע שיודעים את העבודה היא נעשית אוטומטית ומתפנה מקום למשהו אחר; שיחה, שתיקה, שירה, חלום, מבט ורעיונות, כמה רעיונות עולים שם בבוקר ליד החסה. בית הבוץ נבט שם כך גם הסלים, העיזים, התרנגולות, שני זוגות נשואים, האקורדיון של יורם זר והטויוטה של מז'די. היום בבוקר חשבתי על מתנה לאמא שחגגה אתמול יומולדת (מזל טוב אמא) ובעודי מחזיק חסה ביד נזכרתי ברעיון שכבר מרחף פה זמן מה, מנוי מתנה לתקופה על סל ירקות מהמשק. אז אמא, תכיני את עצמך בחודש הקרוב את הולכת לפגוש הרבה חסות אורגניות שנקטפו במיוחד בשבילך עם המון אהבה.
תודה להוריי שהביאוני עד הלום ותודה לחסה שמאפשרת לי להמשיך לחלום.
להתראות. זהר.