(והפעם – קבלו את אור)
גשם, שמש, גשם.
רוח, גשם, רוח.
יחד עם הירקות אנחנו חיים את העונה, את מזג האוויר, את מצב הרוח, ובחודש הזה- הם משתנים תכופות!
מרימים את הראש כל יומיים לחפש קשת (ואכן היו כמה וכמה מרשימות!) ומתפעלים ומתפלאים בכל יום ראשון מחדש מגודל ויופי הברוקולי, השומר, הכרוב, הכרישה…ומהפרחים שמתחילים לצוץ בין לבין הערוגות.
כאן אנחנו חיים את עצם החיים- מחזוריות מתחדשת אינסופית.
בדיוק עכשיו שותלים סלק וקולורבי, ממול לערוגות הסלק והקולורבי הנקטפות. הם מחליפים קריצות ושולחים חיוך חטוף ומתחילים כל אחד את דרכו שלו החדשה.
אחד הדברים המרגשים כל פעם מחדש הוא, שבכל חמישי אנחנו קוטפים מכל טוב השדה המגיע אל הסלים, ואחד מהסלים מגיע גם אל הורי שלי הביתה…ובכל שבת כמעט אני פוגשת את הטוב והיופי המוכר כל כך מהיום- יום, ההופך מידי אמא לארוחת מלכים, למזון, לחגיגה.
וביום ראשון- שוב אני פוגשת את אותו היופי ואת אותם חיים המזינים את משפחתי- כאן בשדה.
אלה חיים.
אור