לעיתים נדמה כי העיסוק החקלאי הוא רק תירוץ טוב למי שרוצה פשוט לחוות את החוץ, את הטבע, את חילופי העונות, החום, הקור, את הרוחות, את הברקים, הרעמים, את הגשם, הו הגשם. השבוע הוא הגיע בגדול, כל כך מפתיע איך רק אתמול עבדנו במכנסיים קצרות וסנדלים והנה לפתע אנו מוצאים את עצמינו עטופים בחליפות סערה, בשיא הגשם קוטפים ירקות כי זה מה שעושים. האדמה הופכת לעיסה בוצית דביקה כבר אחרי המטח הראשון. עוד הספקנו לשלוף בטטות בבוקר באדמה יבשה, אחרי שעה זה כבר בלתי אפשרי. הבוץ נדבק לרגליים ועם כל צעד המגפיים נהיות כבדות יותר ויותר, עד לנקודה מסוימת בה נשברים, מנערים את הבוץ ויוצאים שוב לדרך בה אוספים בוץ מחדש. עם הטרקטור כבר אי אפשר לעלות על השטח הרטוב, אז חונים בדרכים הראשיות וסוחבים את היבול אליו, חסה, קישואים, תירס, פומלית, אשכולית אדומה, טרקטור מבוצבץ ועמוס בכל טוב פורק תוצרת שטופה ורעננה בחצר.
בערב זכינו למופע אור קולי מדהים, סופת ברקים התחוללה בחוץ ומשכה את תשומת ליבינו להבזקים החזקים שמאירים באחת את השדה החשוך והרטוב, מיד אחריהם קול רעם מתפוצץ ומעיד על קרבתה של הסופה. כאשר לפתע ברק שמתארך בהבזק חד אל אחד הברושים בשולי המשק פוגע בו ומצמרת העת ניתזים גיצים כמו זיקוקים העולים מעלה ונופלים אל הקרקע. בבוקר חיפשנו עדויות לאשר התרחש אך טרם מצאנו.
השבוע נתחיל לקטוף בצורה רציפה את הדלעת התאילנדית ובקרוב קלמנטינות ותפוז טבורי, גם הקולורבי והשומר יצטרפו אלינו החל מהשבוע הבא ואחריהם הברוקולי והכרוב.
חורף טוב.