העצים גורמים לנו להסתכל למעלה. רבים מהם מגיעים לגובה מרשים, והמבט מלווה אותם למעלה- ובהזדמנות אנו גם מרימים את הראש, ורואים שמים.
העץ נטוע בקרקע, וצומח כלפי מעלה, וההתבוננות בעצים מלמדת הרבה דברים- על צמיחה מתמשכת וסבלנית, על השתנות במהלך העונות, על מחזוריות.
השורשים הנסתרים מעינינו מתחת גזעו של העץ, משתרגים בתוך האדמה, ובין הסלעים, ותופשים מרחב הדומה לגודל העץ הגלוי לעינינו מעל פני הקרקע, ואף יותר.
את הצמיחה המרשימה הזו אנו יכולים לעורר במו ידינו-
להכין שתילי עצים, ולטעת אותם בקרקע.
יש מינים שיצטרכו טיפוח וליווי מתמידים- אלו עצי הפרי המפונקים יחסית, שאנו מגדלים כדי ליהנות מפרותיהם.
מינים אחרים הם חזקים ומסתפקים במועט, וניתן רק לעורר את צמיחתם, ולמצוא להם מקום, והם יצמחו מעצמם.
הפעם אספר על העצים הלא מפונקים. כאלו שאפשר לגדל בשיטת "שגר ושכח". והם יכולים להפוך לשגרירים שלנו, ביצירת סביבה יפה ונעימה יותר, התורמת לקיומו של העולם. העצים כולם מוסיפים חמצן לאטמוספרה, ומנקים זיהומים, נותנים צל, נותנים מחסה והזנה לבעלי חיים שונים. העצים יוצרים נוף, העוזר לנו לראות את החיבור בין הקרקע לשמים.
איך עץ נולד- כמו תינוק
בהתחלה יש עובר, שנמצא רדום ומוגן בקליפתו- זהו הזרע.
העצים, גם המרשימים והגבוהים שבהם, תחילתם בזרע קטן. חפשו את זרעי עצי הברוש בתוך האצטרובלים שסיימו את גידולם, ותגלו כמה קטן הוא הזרע של עץ מרשים זה.
הבלוטים של עצי האלון גדולים יחסית, ומכילים הרבה חומר שנועד לתת הזנה – צידה לדרך, לנבטים הצעירים של העץ, שיכולים לבקוע מקצהו המחודד של הבלוט- קודם בוקע שורשון- שמתארך והופך לשורש-
ואחריו גם ניצרון- גבעול קטנטן נושא עלים, המתפתח והופך לענף דק, שממשיך והופך לגזע ממנו מסתעפים ענפים לצדדים.
גידול עצים יכול להתחיל מהנבטת זרעים, או שתילת ייחורים.
במינים מסוימים- ניתן להכין שתיל מקטע של ענף צעיר, ייחור- שנועצים באדמה. כך קל להכין שתילי תאנה, רימון, גפן. הזמן להכין את הייחורים הוא העונה שצמחים אלו בשלכת, ובהתקרב עונת הלבלוב.
חג ט"ו בשבט חל בעונה מתאימה להכנת ייחורים.
הכנת שתילים מזרעים
הזרע מצוי במצב תרדמה. כדי להעיר אותו צריך לספק לו רטיבות ומים. יש זרעים המתעוררים מאד בקלות, בדומה לזרעי הירקות הנזרעים בגינה או בעציץ.
כך ינבטו זרעי הברוש, האורן, המכנף הנאה. במינים אחרים הנביטה תופיע בעיכוב מה. גם רימון, תות, גויאבה, יכולים לנבוט בקלות.
יש זרעים שהנביטה לא תקרה מיד, אחוז הזרעים שינבטו לא גבוה, או הנביטה תתפרס על מספר שנים. ואם רוצים להגיע לנביטה בטוחה יותר, ובזמן הקרוב – אפשר לעזור לזרעים לנבוט.
את הזרע שהחל לנבוט הופכים לשתיל- מעבירים לעציץ שיאפשר לזרע להתפתח ולצמוח, או מטמינים בקרקע רטובה, בעונת הגשמים, ונותנים לטבע להמשיך לטפל בנבט.
זרעים שנבטו, והונחו בקרקע, קצת מתחת לפני האדמה,(מספיק כיסוי של 1-2 ס"מ) בעונה בה הגשם ימשיך להשקות אותם, עד שיעמיקו שרש- יוכלו להמשיך לחיות ולעבור את הקיץ, בלי הרבה עלים, אך יתעוררו לצמיחה כול חורף מחדש, ויגביהו משנה לשנה.
כך אפשר לעשות עם בלוטי אלון, נבטי שקדים, נבטי חרוב.
עצי ארץ ישראל הצומחים בטבע ללא השקיה, יכולים עשות זאת. אנחנו יכולים לעזור לזאת לקרות.
הנבטת הזרעים של עצי האלון פשוטה- אוספים אוסף של בלוטים שנשרו בעונה זו, ומכניסים אותם לעציץ אדנית או מיכל מנוקז כלשהו, מעורבים עם תערובת שתילה, משקים ומחכים . כדאי להחיל עם התחלת נשירת הבלוטים, ולדאוג שהעציץ יהיה לח, או פשוט להשאיר בחוץ אם יש גשמים לעיתים קרובות.
אחרי מספר שבועות אפשר לחטט ולחפש בלוטים שהוציאו שורשון. אחרי חודש כדאי לבדוק מה קורה, ואז מידי שבוע. כשהשורש קטן ורק החל להציץ, הן מוכנים לצאת לדרך. מהר מאד השורש יתארך, וכדאי שיוכל לעשות זאת בקרקע, ואם לא אז בעציץ עמוק. זכרו איזה גודל עצי האלון- ודעו שלכזה גודל יוכל לצמוח הבלוט הנובט שבידכם. (בלוטים שנבטו מטמינים כשהם שוכבים על הצד).
זרעי חרובים- משרים במים חמים, משהו כמו 70 מעלות. לא חמים מידי. משאירים בהשריה כ24 שעות.
אם הטמפרטורה של המים היתה טובה הזרעים או חלקם תופחים כמו בהנבטת עדשים או חומוס.
מרוקנים את המים וממשיכים לשטוף במים את הזרעים, ושומרים בכלי מכוסה אך לא אטום. כעבור כשבועיים תתחיל נביטה. זרע שנבט מוכן להתחיל את המסע להיות לעץ. מצאו לו מקום מתאים, או שתלו בעציץ, עד שיימצא מקום. (איננו יודעים האם יצמח חרוב זכר או חרוב נקבה).
שקדים בקליפה- אפשר להנביט על ידי הטמנה בחול לח. אפשר לשים בכלי שכבת חול ושכבת שקדים. ושוב שכבת חול. להרטיב את החול כמה שהוא סופג. לשפוך עודפי מים. לכסות במכסה לא אטום. לשמור במקרר.
כעבור כחודשיים מחילה נביטה. יש לבדוק את הזרעים. ולקחת שקדים שנבטו להמשך גידול. ואת השאר להחזיר למקרר. לשמור על לחות החול, אם מראה סימני התייבשות.
אם רוצים שיצמחו בטבע- כדאי להנביט בתחילת אוקטובר – ואז בדצמבר יהיו נבטים המוכנים לצאת לדרך, יחד עם הגשמים. אם נשתלו בעודם בראשית הנביטה, יעמיקו שרש בעונת הגשמים, ויוכלו לעבור את הקיץ בשלום.
כך למדתי מניסיוני.
וכי תבואו אל הארץ / ונטעתם כול עץ תחילה/ ונתן העץ פריו/ והארץ יבולה
http://www.zemereshet.co.il/artist.asp?id=2443